פסק-דין בתיק ת"א 17132-03-09

רקע

1.   זוהי תביעה למתן צו הצהרתי שלפיו לנתבעת, עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן " האגודה" או " הנתבעת") אין זכות לסרב לקבל את התובעת 2 (להלן " הקונה") כחברה באגודה לנוכח הטענות המועלות על ידה, וכי סירובה לעשות כן נובע משיקולים זרים. התובעים עותרים גם למתן צו עשה שלפיו תחויב האגודה לקבל את הקונה לחברות באגודה. לחילופין עותרים התובעים לחיוב האגודה לחתום על "טופס העברת זכויות" במשק מס' 63 במושב עולש (להלן " המשק") מבלי לאשר את חברותה של הקונה באגודה. כמו כן עותרים הם למתן צו עשה שלפיו מחויבת האגודה לאשר למומלץ מטעם הקונה לקבל מגרש בהרחבה.

2.   ביום 15.05.1991 נחתם בין מר שמואל צמח, אביה של הקונה ( להלן:" מר צמח") לבין מר יצחק לביא (להלן " המוכר" או " מר לביא") זכרון דברים למכירת זכויותיהם של מר לביא ושל גרושתו הגב' רחל לביא (להלן " הגב' לביא"; שניהם ייקראו להלן " המוכרים") במשק שבמושב עולש לקונה. בהסכם נקבע כי בתמורה לתשלום של 150,000 $ יועברו הזכויות במשק לקונה (להלן " ההסכם הראשון"). המוכר התחייב למכור את מלוא הזכויות במשק כאמור, למרות שלאמיתו של דבר היתה בבעלותו רק מחצית מהזכויות בנכס. המחצית האחרת היתה בבעלותה של גרושתו, הגב' לביא, אשר לא חתמה על זכרון הדברים.

3.   כנטען בכתב התביעה, המוכרים ביקשו לסכל את ביצוע העסקה לאחר שהבינו כי הסכומים שיוותרו בידיהם לאחר ניכוי החובות לאגודה יהיו נמוכים (אם בכלל). עקב ניסיון זה של המוכרים הגישו הקונה ואביה, מר צמח, תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בה עתרו לאכיפת ההסכם הראשון (ת.א (מחוזי ת"א) 12289/92). ביום 17.09.97 קבע בית המשפט כי ההסכם הראשון מחייב רק בנוגע למכירת זכויותיו של המוכר (מר לביא), כך שהזכויות במשק יתחלקו באופן שווה בין הקונה לגב' לביא. נקבע שככל שהן לא יצליחו להסדיר את הבעלות המשותפת ביניהן, יבוצע פירוק שיתוף. ערעורים שהוגשו על פסק הדין  נדחו.

4.   הקונה והגב' לביא לא הצליחו להסדיר ביניהן את יחסי הבעלות במשק, וביום 13.11.1997 מונה התובע על ידי לשכת ההוצאה לפועל בנתניה, לכונס נכסים על זכויות הקונה בנכס (להלן " הכונס"). הכונס הגיש תביעה לבית משפט השלום בנתניה לפירוק השיתוף במשק (ת.אז. (נתניה) 2126/02). ביום 27.06.2002 ניתן בתביעה זו פסק דין בהעדר הגנה, לפיו מונה הכונס גם לכונס נכסים על זכויותיה של הגב' לביא במשק לצורך פירוק השיתוף. ביום 27.03.2005 נחתם הסכם למכירת זכויותיה של הגב' לביא לקונה תמורת  סכום של 200,000 דולר (להלן " ההסכם השני"). ביום 24.11.2005, לאחר שינויים שהוכנסו בהסכם בהתאם לדרישת בית המשפט (נספח " ד" לסיכומי התובעים), ניתן להסכם השני תוקף של פסק דין (נספח " ד1" לסיכומי התובעים). המוכרים ניסו, בכמה הליכים בערכאות שונות, לבטל את ההסכם השני. ניסיונות אלה לא צלחו, והאחרון שבהם הסתיים בשנת 2006.

5.   עם מינויו של הכונס בשנת 1997, הגיש הכונס לאגודה בקשה לקבלת אישור להעברת הזכויות. האגודה סירבה למתן האישור לנוכח שני טעמים: האחד - לא ניתן להעביר מחצית מהזכויות בנחלה; והשני- לא ניתן להעביר זכויות בנחלה למי שהוא כבר בעל נחלה במושב, ולטענת האגודה ההסכם נעשה מול מר צמח המחזיק כבר בנחלה במושב (וחבר האגודה). גם בשנת 2006, לאחר שנקבע בפסקי דין חלוטים כי לקונה מלוא הזכויות במשק ועל כן אין עוד רלוונטיות לשני הטעמים בגינם סירבה האגודה בעבר לתת אישור להעברת הזכויות, המשיכה האגודה לעמוד בסירובה. כפי שעולה מכתב התביעה, האגודה התנתה את מתן הסכמתה להעברת הזכויות, כמו גם את קבלת הקונה למועמדות לחברות, בפירעון מלוא החובות "המוטלים על המשק", כלשונה, וליתר דיוק - מלוא חובות המוכרים לאגודה. האגודה טענה גם כי סכום התמורה אינו משקף את שווי המשק ואין בו כדי לכסות את החובות המוטלים "על המשק". ניסיונות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט בין האגודה לקונה ולכונס לא צלחו.

6.   ביום 29.09.2009 הגישו התובעים את התביעה דנן. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה המחלוקת העומדת בבסיס תביעה זו היא בשאלה משפטית גרידא. הוסכם כי לא יחקרו המצהירים וכי יינתן פסק דין על סמך סיכומים בלבד. הסיכומים הוגשו. ניסיון של הרגע האחרון שנערך בימים אלה ביוזמת בית המשפט להביא את הצדדים לסיום מוסכם של הסכסוך לא עלה יפה. הגיעה העת למתן פסק דין.

7.   להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי תשנ"ב - 1992, (להלן " חוק ההסדרים"), מתנהלים לפני המשקם הליכים הן בעניין חובותיו של מר לביא לאגודה  והן לעניין חובות האגודה. במסגרת הליכים אלה הוטל על ידי המשקם עיקול על כלל נכסי האגודה ובכלל זה גם על המשק.

טענות התובעים

8.       אגודה מונחית על ידי שיקולים זרים  בסירובה  לאפשר את מועמדות הקונה לחברות. היא אינה רשאית לסרב לאשר העברת זכויות ולסרב לקבלה לחברות רק בשל שיקולים כספיים הנוגעים לחובות המוכרים לאגודה. האגודה מתנה את הסכמתה להעברת המקרקעין בכיסוי חובות המוכרים, ובמקום לנקוט בהליכי גבייה ישירות מהמוכרים או מי מהם היא מבקשת לעשות זאת על חשבון הקונה, תוך פגיעה בזכויותיה ובפרט בזכותה לקניין ותוך מה שהתובעים מכנים "ניסיון סחיטה" של התובעים.

9.       האגודה עושה שימוש לא ראוי בסמכות שהוקנתה לה בהסכם הראשון לאשר את העברת הזכויות במשק לקונה. אין כל בסיס ענייני להחלטתה לדחות את בקשת הקונה לקבלתה לחברות, ולא קיימת כל עילה שלא לאשר את חברותה של הקונה באגודה. לאגודה אין זכות חוקית לסרב לאשר העברת זכויות בשל חוב הקיים על המשק והיא אינה יכולה להשוות את מעמדה וזכויותיה לאלה של עיריות ו/או לאלה של מנהל מקרקעי ישראל (להלן " המנהל"), שזכותם לגבות חובות מסוימים כתנאי לאישור עסקאות במקרקעין מעוגנת בחקיקה ראשית.

10.     תקנון האגודה (להלן " התקנון") מגדיר במפורש את השיקולים שיכולה האגודה לשקול בקבלה לחברות, והמבחן הוא מבחן פרסונאלי בלבד. דרישת האגודה כי תנאי לקבלה לחברות יהיה תשלום חובות המוכר אינה מעוגנת בתקנון, ולמעשה אינה מעוגנת בדבר. הקונה מעולם לא זומנה לדיון ענייני בדבר מועמדותה לחברות באגודה. אי קבלתה מעורר חשד בדבר תום ליבה של האגודה לנוכח העובדה כי היא בת המושב שגדלה והתחנכה בו כל חייה, וברי כי לו היתה מבקשת להתקבל לאגודה כ"בן ממשיך" בנחלת אביה לא היתה נתקלת בכל קושי.

11.     בענייננו אין מדובר בחוזה חכירה בין האגודה למנהל, אלא בחוזה שכירות תלת שנתי, המקבע את זכויות האגודה כבת-רשות ולא כחוכרת. בחוזי משבצת אין כל הוראה המתנה העברת הזכויות בתשלום החובות לאגודה. נהפוך הוא: המינהל קבע בהחלטה 970 של מועצת המנהל שאין להתנות העברת זכויות בתשלום כספים, ושניתן לפצל בין הקבלה לחברות לאישור העברת הזכויות.

12.     האגודה, בניגוד לטענותיה, אינה זכאית להתערב במחירה של עסקה שבין מוכר לקונה. מקל וחומר שזהו המצב כשהמכירה אושרה על ידי בית משפט. לאגודה לא יכולה לעמוד הטענה שהמשק נמכר במחיר הפסד. סכום התמורה שנקבע עבור המשק הן בהסכם הראשון הן בהסכם השני, הוא סכום שנקבע על בסיס הערכת שמאי שהוגשה לבית משפט ואושר בפסקי דין חלוטים. האגודה אינה יכולה לטעון כי התמורה אינה מכסה את גובה החוב, שהרי לא ניתן לפרוע חוב שעולה על השווי של הנחלה, כבכל מקרה של עיקול שבו לא ניתן לעקל יותר מאשר שווי הזכויות הקיימות.

13.     בכל הנוגע להליך לפני המשקם, הכונס הביע את רצונו להעביר למשקם את יתרת התמורה שתיוותר ממכירת המשק, לאחר ניכוי הוצאות המכר ותשלומי חובה כגון מס שבח ודמי הסכמה למינהל. הכונס התחייב לפני המשקם כי כל הכספים שיגיעו לקופת הכינוס יוצגו בשקיפות מלאה וכי אין לו כל התנגדות להעביר את התמורה לקופת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי, וזאת כנגד ביטול העיקולים וצו המניעה שהטיל המשקם על המשק. האגודה התנגדה להסדר זה ולהעברת הכספים המוצעת בגדרו.

14.     האגודה מסרבת לאפשר למועמד מטעם הקונה לקבל את הזכויות במגרש בהרחבה. זאת למרות דברי המשקם שלפיהם המגרש לא יימכר אלא על פי המלצת מי שיהיה זכאי לו בהתאם להליכים המשפטיים, כשלמעשה הכונס הוא בעל זכות ההמלצה הבלעדית למגרש בהרחבה. הכונס נכנס לנעלי בעלי המשק בנוגע לכל הזכויות השייכות למשק, לרבות זכות ההמלצה לקבלת מגרש בהרחבה.

טענות האגודה

15.     האגודה אינה צד להליכים שבין המוכר לקונה. העניין היחיד של האגודה הוא שייפרע חובו של המוכר כלפיה. רק במקרה של פירעון מלוא חובו של המוכר תובא לדיון לפני האגודה  בקשתה של הקונה להעברת הזכויות ולקבלתה כחברה באגודה. רכישת משק כוללת הן את הזכויות בו והן את החובות המוטלים עליו כשאין מדובר בחובות אישיים של המוכר לאגודה, אלא בחובות המוטלים על המשק.

16.     קיימות שתי שאלות מרכזיות השנויות במחלוקת: האחת - זכותה של האגודה להתנות את הסכמתה להעברת זכויות במשק בסילוק או בהסדרת החובות הקיימים על המשק. השנייה - זכותה של האגודה לדרוש כי במקרה של חוב תחושב התמורה ממכירת המשק בשווי ריאלי נכון למועד התשלום בפועל. זאת, על אחת כמה וכמה במקרה מסוג זה בו הסכומים שנתקבלו או שהיו אמורים להתקבל ממכירת המשק, היו מיועדים לפירעון החוב אולם לא הופקדו מעולם והעסקה לא הושלמה במשך שנים רבות. במהלך כל השנים שחלפו גדלו החובות על המשק באופן משמעותי ובמקביל  עלה גם השווי  הריאלי של הנכס.